הנבטים הם למעשה החלק הראשון שצומח ונובט מעל פני האדמה לאחר שיצא שורשון קטן מהזרע כלפי מטה. יש נבטים חד פסיגיים ודו פסיגיים, שניהם שייכים לקבוצת החד שנתיים המשגשגת בארצנו. איך בעצם הצמח מתחיל?
בתחילת דרכו, יוציא הצמח הדו פסיגי זוג עלים קטנים ועדינים הקרויים פסיגים (כמו קולטי שמש קטנים) אשר תפקידם לסייע לנבט להפוך את אנרגיית האור והחום מהשמש לגלוקוז (הגלוקוז הוא חד סוכר. זוהי הפחמימה הנפוצה והחשובה ביותר ואף התרכובת האורגנית הנפוצה ביותר על פני כדור הארץ ותודה לויקיפדיה) ובזכות הגלוקוז יתפתח ויתחזק השורש והנבט וכך תתאפשר צמיחה של עלים חדשים.
מה שמעניין הוא שכל הפסיגים של הצמחים, אלה המוזכרים כאן ואלה שלא –
צורתם שונה מהעלים שיבואו לאחר מכן.
לכן, יש חשיבות לשים לב לצמיחה כבר עם תחילת החורף, כאשר מגיע הגשם ומתחילים לצוץ נבטים קטנטנים שיהפכו בהמשך לצמחים בוגרים.
אם זוג הפסיגים אינו דומה לצמח שיגדל, כיצד נזהה את הפסיגים?
· זוג פסיגי החוביזה הוא כנראה הקל ביותר לזיהוי – שני לבבות קטנטנים (וחמודים) הפונים כלפי חוץ ובמרכז כל לב נקודה קטנה סגלגלה.
· זוג פסיגי הגדילן הם עלים אליפטיים, מעט סוקולנטיים ובשרניים בעלי עורקים לבנים. לאחר מכן יוציא הצמח עלים משוננים בקצוות ובעלי כתמים לבנים. בשלב שהעלים עוד לא התפתחו ועדיין הקצוות המשוננים עדינים, אפשר לאכול את הגדילן כמו שהוא, בלי 'לפחד' מהקוצים.
· זוג פסיגי החרדל הוא מעוגל ובקצה העלים מן מפרצון (בלשון תאורית – כמו 'טוסיק' קטן...) נקודת זיהוי מעניינת היא שצבע הגבעול היוצא מהזרע הוא סגול.
· זוג פסיגי הסרפד הם עגולים כמעט לגמרי עם החסרה קטנטנה וכמעט לא נראית בקצה הפסיגים. העלים החדשים משוננים בקצוות וגם אותם, כמו את הגדילן, על אף החומצה שיש על עליהם, אפשר לאכול ומומלץ לפני כן למעוך את העלים הראשונים (אלה שיוצאים מיד אחרי הפסיגים) ואף לעשות בדיקת צריבה בלשון עם נבט אחד...
בהיכרות עם עולם נבטי הבר נדרשת התמדה, חקירה וסקרנות. מדובר בלמידה מתחדשת. לדוגמא - אם השנה ראיתי משטח של גדילנים באזור מסוים, סביר להניח שבאותו אזור ינבטו בשנה שלאחר מכן נבטי גדילנים. אם איננו מכירים נבט כלשהו, נחפש אם יש זכר באותה סביבה לצמח ממנו התפזרו הזרעים ואפשר גם לנסות לתלוש נבט עם הזרע ולנסות להבין מי הוא.
אם נחכה מספר ימים עד שבועות נוכל לדעת מי הצמח שאת הנבט לא הצלחנו לזהות.
סוג נוסף של נבט הוא חד פסיגי
כל הנבטים השייכים למשפחת הדגניים שייכים לחד פסיגיים. את החד פסיגיים קל לזהות כי הם נראים כמו מה שאנחנו מגדירים דשא. ההבדלים בין המינים השונים במשפחה בשלב הזה כמעט לא ניתנים לזיהוי ואין בעיה לטעות, את כולם אפשר לטעום ואף להכין מהם מיץ נבט חיטה ירוק, רענן ומחייה.
מה היתרון באכילת נבטים?
הנבט הוא ההתחלה, כוח החיים, זה כמו לאכול את התמצית והפוטנציאל של כל מה שטמון בצמח. בשל ההתפתחות המשמעותית הקורית במעבר שבין זרע לנבט, נוצרות כמויות אדירות של ערכים תזונתיים גבוהים ומשובחים - ויטמינים, מינרלים, סיבים ואינזימים.
לנבט יש ערך תזונתי רב במיוחד: זרע מונבט מכיל ריכוז חלבון גבוה פי 5 מתכולת החלבון בזרע היבש. כך גם לגבי ויטמין C (פי 6) וקבוצת ויטמיני ה-B (עד פי 7). בנוסף, הנבטים עשירים באנזימים המעורבים בתהליכים מטבוליים שונים בגופנו, בנוגדי חמצון המעכבים את תהליכי ההזדקנות ובכלורופיל. הנבט הוא אמנם קטן אבל כאשר טועמים אותו, מתמלא חלל הפה בטעם טרי וחי של הצמח (למשל בחרדל זה מורגש מאד) וכך ניתן לזהות אותו בוודאות. (בהקשר של זיהוי ודאי - אל דאגה, בשביל להרגיש את הטעם, אפשר לטעום בלי לבלוע)
הנבטים הולכים מצוין בכל סלט אשר נבחר לעשות. בתקופת הסתיו והחורף, רצוי ומומלץ לעשות סלט מלא נבטים ולהכניס אנרגיית חיות ובריאות לגוף. למרות שיש תבשילים עם מוקפצי נבטים, ההמלצה על מנת לקבל את מירב הערכים התזונתיים שלהם, להשתמש בהם טריים וכמה שיותר בקרבה לליקוט שלהם.
כמה דגשים ממש ממש חשובים
לא לאכול אם לא מזהים בוודאות
כן אפשר לטעום בלי לבלוע
מומלץ לא ללקט סתם
אם מלקטים, להוציא בצורה חכמה כך שיישארו מספיק פרטים של הצמח
אפשר לעשות יומן נבטים ואז גם כאלה שלא זיהיתם תוכלו לזהות אחרי שמעט יגדלו
ב-6.1.23, יפתח קורס ליקוט חורף-אביב, כאן הפרטים שיהיה חורף נעים ושפע גשמי ברכה!